בפרשת בי. זד. יזמות (ע"מ 20129-05-15) המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לשאלת זכאותה של חברה המספקת שירותים של הפניית לקוחות פוטנציאליים לבנק זר בגיאורגיה לשם התקשרות עם הבנק, לתשלום מס ערך מוסף בשיעור אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ החל על עסקה שמהותה מתן שירות לתושב חוץ.

המערערת היא חברה פרטית שהתאגדה בישראל, אשר במסגרת עיסוקיה מספקת שירותים ל-Bank of Georgia International שהוא מוסד בנקאי תושב חוץ (להלן: "הבנק הגיאורגי"). על פי ההסכם שנחתם בין החברה לבין הבנק הגיאורגי, תפקידה העיקרי של החברה הוא להפנות לקוחות פוטנציאליים לשם התקשרות עם הבנק הגיאורגי. לפיכך, הגדירה עצמה החברה כחברה העוסקת בשיווק, קידום מכירות, יחסי ציבור ופיתוח עסקי לטובת הבנק הגיאורגי בארץ ובחו"ל, כאשר שירותיה כוללים ארגון השתתפות נציגי הבנק בכנסים כלכליים שונים וחשיפת הבנק בפני הציבור בישראל ובחו"ל על ידי מתן מידע שיווקי – אינפורמטיבי אודות הבנק ושירותיו וכן קידום אינטרסים כלכליים של הבנק הגיאורגי בישראל כגון קידום דירוגו ובחינת אפשרויות לגיוס הון. החברה אינה גובה תשלום מהלקוחות אותם היא מפנה לשם התקשרות עם הבנק, לא מחתימה אותם על שום מסמך ואף אינה שומרת את פרטיהם. כחלק מתנאי התקשורת של החברה עם הבנק הגיאורגי, היא אינה מורשית לשמור על קשר עם לקוחות שהופנו על ידה לבנק, והבנק אינו מוסר לה מידע אודות לקוחותיו שהופנו על ידה. במסגרת ההסכם עם הבנק הגיאורגי, התשלומים לחברה בגין שירותיה מורכבים משני רכיבים: תשלום חודשי קבוע אשר אינו מותנה בהשקעתם של לקוחות בבנק וכן תשלום משתנה המחושב כנגזרת של גובה סך כל היתרה הכלכלית בחשבונות הבנק של המשקיעים שהופנו על ידי החברה.

החברה טענה כי על השירותים שסיפקה לבנק הגיאורגי, שהינו כאמור תושב חוץ, חל מע"מ בשיעור אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ. העובדה שרובו של התשלום לחברה קבוע ואינו תלוי בהיווצרותה של עסקה, מהווה אינדיקציה לכך שהחברה אינה מספקת שירות לתושב ישראל או לכל אדם אחר פרט לבנק הגיאורגי. זאת ועוד, נציגי החברה אינם מספקים למשקיעים הפוטנציאליים מידע מהותי אודות גיאורגיה ואודות הבנק הגיאורגי ולא מנהלים עמם כל משא ומתן מקצועי. לעומת זאת, רשויות מע"מ טענו כי היקף השירותים שהעניקה החברה ללקוחות הפוטנציאליים בישראל ופעילותה האקטיבית והיזומה ביחס אליהם, חורגים מסיוע "טפל" או "נלווה" ויש בהם ערך עצמאי ממשי עבורם.

בית המשפט קבע כי תכלית ההטבה שבסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, הינה עידוד עוסקים ישראלים להתחרות מול עוסקים זרים במתן שירותים שאינם קשורים לישראל. בסעיף קבוע סייג להטבה ולפיו כאשר השירות בפועל ניתן לתושב ישראל נוסף על תושב החוץ, לא יחול שיעור מס אפס. בית המשפט קבע כי החברה לא עמדה בנטל להוכיח שהשירותים המוענקים ללקוחות הפוטנציאליים בישראל הינם בגדר סיוע "נלווה" בלבד ולכן לא חל בגין שירותים אלה מע"מ בשיעור אפס. הניסיון לגמד את תפקידה של החברה ולהגדירו ככזה המסתכם אך ורק בהצגת מידע בסיסי אודות הבנק אינו מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר, שכן תפקידם של נציגי החברה הינו למעשה לדאוג שרק לקוחות "מתאימים" בישראל יגיעו אל הבנק ולהנגיש להם את המידע אודות הבנק הגיאורגי. כמו כן, הקשרים האישיים בין נציגי החברה ללקוחות הפוטנציאליים בישראל, המהווים נדבך משמעותי במערכת היחסים בין הבנק ללקוח וכן הסכום הגבוה והבלתי קבוע המשולם לחברה מדי חודש על ידי הבנק הגיאורגי אינם מתיישבים עם הטענה לפיה השירותים הניתנים על ידי החברה הם טכניים בעיקרם. בית המשפט ציין כי אין לייחס משקל לעובדה שהחברה לא קיבלה תשלום מהלקוחות הישראליים אלא מהבנק הגיאורגי בלבד, שהרי המשלם עבור שירות אינו בהכרח מקבל השירות, קל וחומר שאינו בהכרח מקבל השירות הבלעדי. לאור זאת, נדחתה טענת החברה כי היא זכאית למע"מ בשיעור אפס בגין שירותיה לבנק הגיאורגי.

צרו קשר עם המומחים שלנו למיסים