שנתיים אחרי 7 באוקטובר, עוד צריך להסביר מדוע צריך תעשייה בישראל?

בתאריך 29.10  קיימנו כנס הצדעה לתעשייה הישראלית במרכז צעירים במועצה אזורית שער הנגב. כל הכנסות הכנס, יתרמו לשיקום חבל תקומה. בכירי התעשייה ומנהלי קרנות הפרייבט אקוויטי יישאו דברים בפאנלים מרתקים.

בשנות הקמת המדינה, נקבעה אסטרטגיה של תעשייה. נבנו מעל 1,000 מפעלי תעשייה בתחומי מזון, טקסטיל, מתכת, תעשייה ביטחונית, תרופות וציוד רפואי, זכוכית, אלקטרוניקה, יהלומים, חומרים לתעשיות השונות, קוסמטיקה, מכשור רפואי ובשנות ה-60 תעשיית ההיי-טק. הממשלות שהיו בשלטון בשנות ה-80 ואילך, פתחו את גבולות ישראל ליבוא, ללא בקרה, בדגש על יבוא מהמזרח הרחוק. המסר - ייצור, לא בכל מחיר!  יש לתת יתרון ליבוא אם מגיע ממדינה עם יתרון יחסי. נכון, כאשר מדינה חדשה קמה, על רקע שואה ומלחמת עצמאות - לא הכל הוקם מושלם ולא מעט מפעלים סבלו מהפסדים. ההפסדים נבעו מחוסר יעילות ומבעיית נגישות למקורות חומרי גלם.

בעוד ישראל מקפידה (בחוק) על תנאים מיטביים לעובדים לרבות פנסיה ופיצויים, ביטוח לאומי ורפואי, שעות מנוחה, חופשה וימי מחלה, חדרי אוכל - הרי שמדינות מזרח אסיה וסין בראשן פיתחו ערי תעשייה ענקיות בהם מועסקים עובדים בתנאים משפילים, מועסקים ילדים וכל זאת בשכר זעום. "תודות" למדיניות זו, הצליחה סין ליצר ולייצא כל מוצר בעולם, תוך הרס תעשיות שלמות ברחבי העולם. סין הגדילה לעשות על ידי בניית פרויקטים ענקיים במדינות זרות בעיקר בתשתיות וכאשר המדינה לא מסוגלת לשלם לסין, דרשה וקיבלה סין בעלות על התשתיות. היבוא הזול בשילוב מדיניות ישראלית קפיטליסטית הדוגלת בתחרות חופשית, הביא לסגירתם של מאות מפעלי תעשייה ופגיעה קשה בחקלאות. סגירת המפעלים ונטישת שטחים חקלאיים - גרמה לירידה תלולה בהכשרת עובדים מקצועיים – לך תמצא היום רתך, מסגר, בונה כלים, בנאי, רפתן ועוד...

טענת "ילדי האוצר": על המדינה להיות פתוחה לתחרות ומי שזול זוכה, וזאת על פי כללי "כלכלה חופשית והיד הנעלמה". אנשי האוצר לא הביאו בחשבון שהיבוא מבוצע ממדינות שאינן שומרות על זכויות אדם, איכות ירודה, אי עמידה בכללי אחריות מוצר (ראו מקרה מכוניות חשמליות סיניות המיוצרות במפעלים שהיום נמצאים ומחר יסגרו-מאות מהם כבר נסגרו). ישראל לבדה לא יכולה להילחם בסין ולכן נדרשת קואליציה בינלאומית שתאסור יבוא (או תטיל מכסי מגן כפי שעשה טראמפ) ממדינות שאינן שומרות על זכויות אדם-על פי אמות מידה מוסכמות.

אז מה עושים? יש לנו מספיק מלחמות משלנו.
הפתרונות קיימים והם: מעבר לרובוטיקה. רובוטים יחליפו ידיים שמימלא בחוסר משווע, יעבדו 3 משמרות ,365 יום בשנה, עבודתם אחידה ונטולת טעויות. המדינה תכריז תקופה בת 10 שנים לפחות בה ינתן שיעור מס מופחת של 7.5% לכל תעשייה שתייצא ו/או תחליף יבוא. יבחנו מחדש כל החוקים והתקנות המכבידים על התעשייה – רכיבי בירוקרטיה שאינן קימות בעולם המערבי (או ברמה מופחתת משמעותית).

היבוא העיקרי יהיה חומרי גלם. ישראל תחזור לייצר הכל, בדומה לעשייה היום בחקלאות ומזון וכן - בתחום התעשייה הבטחונית. אין סיבה למנוע מישראל לייצר מטוסים-צבאיים ואזרחיים, לשימוש צה"ל וכן יצוא לחו"ל. במקרה של חוסר בכוח אדם (שלא ניתן להחליפו ברובוטים) - יבוצע הייצור בשיתוף פעולה עם מדינות מדהימות כמו הודו (אזור התעשייה הגדול ביותר בו עובדת התעשייה הישראלית).

לימודים בתחום התעשייה, רפואה, תיירות, חקלאות (ותומכיהן), בניה ותשתיות, תעופה וחלל- יקבלו הלומדים הנחה והעדפה. לומדים מה שצריך ולא מה שכייף, מתוך ראיה שזה טוב למדינה ובו בעת גם טוב לאזרחים. במקצועות התרבות, מוסיקה, קולנוע ומשחק , מדעי הרוח - תקבע מכסה שנתית. התעשיות יתאימו את עצמן לאוכלוסיה דתית-חרדית, מה שיאפשר חיבור חברתי ופרנסה אמיתית במקום קצבאות מיותרות.

אם תשאלו תעשיין בישראל: מה אתה מבקש ? הוא יאמר: רק אל תפריעו לי, אל תאפשרו יבוא ממדינות מפרות חוק וזכויות אדם, הקטינו בירוקרטיה-תנו רישיון עסק תוך 3 חודשים (ולא 3 שנים), תנו לחקלאים בעלות על הקרקע (היום הם "אריסים"), תנו פחת 100% על הסבת מערכי ייצור לרובוטיקה ואוטומציה ואחרון – תפסיקו לחוקק חוקי מיסים דרקוניים ורטרואקטיביים המחסלים עסקים ויוזמה – ובמקום זאת תואיל המשטרה ורשויות המס לחסל את ההון השחור ולגבות 60 מיליארד ₪ (מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי).

כאשר יקרה מה שהמלצתי, יקומו מחדש מאות מפעלים, יתרחבו מחקר ופיתוח והמוח הישראלי, מוסדות אקדמיים יתמלאו מחדש, סטודנטים מהעולם יגיעו ללמוד, הייצור והייצוא יפרחו ויכתירו את ישראל למובילה בתעשייה העולמית. כל זאת יגדיל את התוצ"ג, ההכנסה לנפש ומכאן גם את גביית המיסים והרווחה.